פסוריאזיס


מה זה פסוריאזיס?

מחלת הפסוריאזיס היא מחלת עור כרונית. למחלה יש רקע גנטי - לחלק מהחולים יש קרוב משפחה מדרגה ראשונה שחולה במחלה - והיא קשורה גם לשיבוש במערכת החיסון. תאים שבמצב רגיל תפקידם הוא להגן על הגוף מופעלים בטעות וגורמים למצב דלקתי בעור. כתוצאה מכך תאי עור חדשים מצטברים על השכבה העליונה של העור בקצב מהיר מדי - ימים במקום כחודש במצב רגיל - עוד לפני שהתאים הישנים הספיקו לנשור. ייצור היתר הזה מוביל להצטברות של תאי עור ולהופעה של הרבדים האופייניים של המחלה על פני העור.

מהם התסמינים של פסוריאזיס?

רבדים יבשים ואדומים של עור המכוסים בקשקשים לבנים־כסופים. הנגעים שכיחים בעיקר בקרקפת, במרפקים, בברכיים, בגב, בחזה, בבטן, בציפורניים ובאיברי המין. הנגעים יכולים להיות שונים בגודלם ולכסות אזורים קטנים או נרחבים של הגוף. לעיתים עלולים הנגעים להיסדק ולדמם. חולי פסוריאזיס רבים סובלים מגרד. חומרת הסימפטומים משתנה מאדם לאדם.

מהם גורמי הסיכון לפסוריאזיס?

• נטייה גנטית או משפחתית.

• טראומה או לחץ נפשי (מדיווחים רבים עולה כי המחלה מתפרצת או מחמירה בעקבות אירועים מלחיצים).

• עישון.

• חתך, שריטה או חבלה.

• דלקת גרון סטרפטוקוקית.

• תרופות (למשל ליתיום או חוסמי בטא - נורמיטן, נורמלול).

אילו סוגים של פסוריאזיס קיימים?

פלאק (פסוריאזיס וולגריס): הסוג הנפוץ ביותר. בדרך כלל מופיעה הקשקשת על מפרקים שונים, על הקרקפת, על הברכיים ועל הציפורניים.

פסוריאזיס הפוכה (פסוריאזיס אינברסה): הקשקשת מופיעה באזורים פנימיים ובקפלים כמו בית השחי, המפשעה והטבור.

פסוריאזיס טיפתית (גוטטה): הסוג הזה של פסוריאזיס בילדים בא לידי ביטוי בנקודות אודם קטנות. היא מופיעה לרוב לאחר זיהום חריף כמו דלקת גרון שנגרמה מסטרפטוקוק.

פסוריאזיס ארתריטיק: פסוריאזיס המלוּוה בדלקת מפרקים.

פוסטולר פסוריאזיס: צורה לא שכיחה של פסוריאזיס שבה מופיעים נגעים מוגלתיים על כפות הידיים והרגליים. המוגלה אינה מכילה חיידקים ולכן אינה מידבקת.

פסוריאזיס אריתרודרמה: כל הגוף נגוע בפסוריאזיס, והעור הוא אריתמטוטי (אדום). לעיתים קרובות הרמזים היחידים המעידים על פסוריאזיס הם שינויים בציפורניים וחוסר מעורבות של הפנים. הצורה הזאת יכולה להופיע אחרי הפסקה מהירה של טיפול בסטרואידים סיסטמיים (קורטיזון שניתן דרך הפה או לווריד).

איך אני לעומת האחרים?

מעריכים שכ־2% מהאוכלוסייה סובלים מפסוריאזיס. לפי אגודת הפסוריאזיס הישראלית, חיים בארץ 240 אלף חולים במחלה. פסוריאזיס יכולה להתפתח בכל שלב בחיים, אם כי היא שכיחה בעיקר בשתי תקופות גיל: 30-20 ו־60-50. אין הבדל בשכיחות המחלה בין גברים לנשים.

האם פסוריאזיס היא מחלה מידבקת?

המחלה אינה מידבקת.

עלולים להיות סיבוכים?

בעבר היה מקובל שפסוריאזיס היא מחלה הפוגעת בעור בלבד. ממחקרים שנעשו בשנים האחרונות עולה כי חולי פסוריאזיס נמצאים בסיכון גבוה יותר לסבול ממחלות שונות, ובהן: דלקת מפרקים פסוריאטית, סוכרת, לחץ דם גבוה, עלייה בשומני הדם ומחלת ריאות כרונית.

השכיחות של השמנת־יתר בחולי פסוריאזיס גבוהה יותר מאשר אצל אנשים שלא חולים בפסוריאזיס. חולי פסוריאזיס מעשנים יותר מאנשים שאין להם פסוריאזיס.

איך מאבחנים פסוריאזיס?

במרבית המקרים יכול רופא עור לאבחן את המחלה בהתבסס על מראה העור. במקרים נדירים יש צורך בביופסיה (דגימה קטנה של העור) כדי  לאשר את האבחנה.

איך מטפלים בפסוריאזיס?

קיימים כמה סוגי טיפולים - תכשירים מקומיים, פוטותרפיה, טיפול בים המלח וטיפולים סיסטמיים - ומומלץ להכיר את כולם. הבחירה של סוג הטיפול נעשית לפי חומרת המחלה, העדפות החולה (במיוחד בנוגע לעלויות ולנוחות הטיפול), יעילות הטיפול ותופעות הלוואי שלו.

טיפול בפסוריאזיס באמצעות בתכשירים מקומיים

שימון העור הוא הבסיס לטיפול בפסוריאזיס מכל סוג. מטרת השימון היא להעלים את הקשקשת, להפחית את רמת הגרד ולהפחית את הופעתם של נגעי פסוריאזיס חדשים באזורים שנחבלו (תופעת קבנר). קיימים תכשירים מסוגים שונים לטיפול מקומי. הנפוצים ביותר הם תמיסה, קרם, ג'ל ומשחה. למשחות (על בסיס וזלין) פעילות חזקה יותר מאשר לקרמים מכיוון שהווזלין מותאם יותר לרבדים העבים עם הקשקשת המופיעים בחולי הפסוריאזיס.

הבחירה נקבעת לפי מיקום הפריחה על הגוף:
קרקפת - מומלץ להשתמש בתמיסה או בשמפו.

פנים או קפלי הגוף - מומלץ להשתמש בתכשיר המבוסס על קרם.

על פני החזה, הגב והבטן - מומלץ להשתמש בתכשיר שמבוסס על משחה